לפי מחקר של Harvard Medical School:
סיאטיקה וכאבי אגן הם לא "מזל רע". 40% מהאנשים יעברו את זה. כמעט כל אדם שני שאתה מכיר חי עם הכאב הזה, או בדרך לשם.
אבל אף אחד לא
מדבר על הבושה.
כי בינינו? זה לא נעים.
לא נעים להודות שאתה, המפרנס, האבא החזק... צריך להחליף תנוחה כל 20 דקות כמו מישהו בן 90.
לא נעים להסביר לילדים למה אבא לא יכול לשבת איתם על השטיח ולבנות בלגו.
ובטח לא נעים להודות שהכאב ה"קטן" הזה
מנהל לך את החיים.
אז מה אנחנו עושים?
סובלים בשקט.
אנחנו מנסים להיות גיבורים.
אומרים לעצמנו:
"יש לי כוח סבל", "זה יעבור לבד",
"ננוח בשבת וזה יסתדר".
אבל אחרי חודשיים
שלא ישנתי לילה רצוף אחד...
אחרי שהתעוררתי
כל פעם מחדש מהדקירה הזו...
הבנתי שהפתרונות הרגילים
כדורים, משחות, המתנה - פשוט לא עובדים.
ולמה?
כי הם מנסים להילחם בכאב.
הם מנסים לטפל בסימפטום.
אז שיניתי גישה.
הפסקתי לחפש "תרופה",
והתחלתי לחפש את המקור.
וזה מה שגיליתי
(ושינה את חיי):
הסוד הוא לא להפעיל כוח נגד הגוף,
אלא לשחרר את מה שתוקע אותו.
זה נשמע פשוט,
אבל זה מבוסס על עיקרון פיזיולוגי מדויק:
- מוצאים את ה"טריגר" - הנקודה המיקרוסקופית שנועלת את השריר.
- מפעילים לחץ כירורגי בזווית ספציפית.
- גורמים לזרימה של דם לאזור...
